פסק-דין בתיק עש"א 54585-01-11

1.         בפני בקשה לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי התשמ"א- 1981 (להלן: "החוק"). המבקשת מנהלת אצל המשיב, חשבון בנק שמספרו 113660. המשיב שלח למבקשת ביום 18.1.11 הודעה על החלת הגבלות בחשבון וזאת בשל סירובם של 34 שיקים שסורבו מהחשבון הנ"ל, החל מיום 1.10.10 ועד ליום 16.1.11.

            לטענת המבקשת בינה ובין המשיב נכרת הסכם בעל פה מכללא, מכוחו היה צריך המשיב לפרוע את השיקים. המבקשת הודתה, כי מסגרת האשראי שאושרה לה עמדה על סך של 250,000 ש"ח, ובעת הצגת השיקים, חרגה ממסגרת זו, אלא שלטענתה, בפועל ניתן לה אשראי גבוה מכך. כן טענה המבקשת כי יש לה אצל המשיב, השקעות של פקדונות וחסכונות וכן הלוואות כנגד שיעבוד כלים ורכבים ומסגרת ערבויות אשר רק שליש ממנה נוצל בפועל. המבקשת טענה, כי הוסכם כי שיקים לא יסורבו בתנאי שתפקיד ביום בו השיקים מגיעים לבנק את ההפרש בין החריגה לאשראי המאושר, ו/או תקבל מהמשיב הלוואה בהיקף החריגה הנדרשת. המבקשת פרטה 12 מקרים בהם כיבד המשיב בעבר את המחאותיה למרות יתרת חובה גבוהה מהמסגרת של 250,000 ש"ח. מקרים אלו משקפים לטענתה, את ההסכמות הנטענות. המבקשת הוסיפה, כי ידעה על עיכוב בקבלת כספים המגיעים לה ממעסיקיה בחודשים 12/10, 1/11 ולכן פנתה בבקשה לקבלת הלוואת גישור בסכום של עד 600,000 ש"ח. לטענת המבקשת, למרות שסיפקה למשיב את כל האינפורמציה שביקש והציגה שיקים מעותדים ממעסיקיה לניכיון, סרב המשיב לתת את ההלוואה ללא מתן הסבר.

2.         המשיב התנגד לבקשה. לטענת המשיב, בעת הצגת השיקים שסורבו, עמד חשבונה של המבקשת בחריגה ממסגרת האשראי המאושרת אשר בהתאם למסמכים שצרף, עמדה על סך של 250,000 ש"ח. המשיב הפנה לסעיף ו' בהסכם מסגרת האשראי על פיו, התחייבה המבקשת לא לחרוג ממסגרת האשראי וכי המשיב לא יהיה חייב לכבד הוראת חיוב אשר כתוצאה ממנה יווצר סכום בחריגה, או יגדל סכום החריגה. המשיב טען, כי לא הוצגה כל הסכמה בין הצדדים להגדלת מסגרת האשראי וכי אף בהתאם להסכם המסגרת, נקבע כי המשיב רשאי לכבד מעת לעת הוראת חיוב חורגת מבלי שיהיה בכך הסכמה לעשות כן בעתיד. המשיב הוסיף, כי קיומם של בטחונות בחשבון אינו מקים חובה עליו לכבד שיקים שהוצגו בחריגה, וכי גם אם היו פעמים שכיבד שיקים, מעבר למסגרת האשראי בחשבון, היה זה כנגד הפקדת מזומן, שיקים שנתקבל לגביהם אישור, הפקדה בנקאית או העמדת הלוואה. המשיב הכחיש  הצגת שיקים מעותדים אשר המבקשת טענה כי הוצגו לו, למעט צילום (ולא מקור) של שיק עתידי על סך 138,000 ש"ח, אשר היה חתום רק על ידי מורשה חתימה אחד ושעדיין כלל לא נמסר למבקשת.

דיון :

3.         טענת המבקשת מתייחסת לסעיף 10 (א)(3) לחוק, על פיו לקוח מוגבל רשאי לבקש מבית המשפט שיבטל הבאת שיק במניין השיקים שסורבו בהתקיים:

            "ללקוח היה יסוד סביר להניח שהיתה חובה על הבנק לפרוע את השיק, אם בשל כך שהיתה יתרה מספקת בחשבון, או שהבנק היה חייב לפרעו מכח הסכם איתו".

            על המבקשת הנטל להוכיח טענתה בדבר הסכמה בעל פה מכללא לכיבוד שיקים למרות חריגה מהמסגרת והעדר כיסוי מספיק. בעניין זה הפנתה המשיבה למקרים בעבר בהם כיבד המשיב שיקים מטעמה למרות שהוצגו בחריגה מאשראי.

            לאחר בחינת טענה זו, עובדתית ומשפטית, לא מצאתי לנכון לקבלה: ההלכה הינה כי העובדה שבנק הסכים בעבר לסטייה מעבר לאשראי מאושר, אינה מלמדת על חובה לעשות כן בעתיד או על יסוד סביר להניח שהבנק ינהג כך גם בעתיד. ראה ע"א 1427/03: אי אנד ג'י מערכות מתקדמות למורה לנהיגה בע"מ נ. בנק לאומי לישראל בע"מ:

            " העובדה שהבנק הסכים בעבר לסטייה מעבר לאשראי המאושר, אינה מלמדת, כשלעצמה, על חובה לעשות כן בעתיד ולתמיד. הגדלת מסגרת האשראי בעבר אינה יכולה לייצר אצל המערערת, יסוד סביר להניח שעל הבנק לפורע שיקים, גם אם היא חרגה ממסגרת האשראי, ואף אם מדובר בסכום צנוע.

            בנק הינו גוף מסחרי והוא בוחר את סיכוניו בהתאם ללקוח הספציפי ונסיבותיו, מתן חריגה בעבר של הבנק למערערת איינו מהווה בהכרח זכות עתידית לחריגה".

            כן ראה במאמרו של כב' השופט יצחק עמית " חוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א 1981", הפרקליט מד (ג) 449, 469-470:

            " להוכחת שינוי של הסכם האשראי שבכתב נדרש דפוס התנהגות מתמשך בין הבנק לבין הלקוח- להבדיל מהתנהגויות אקראיות, שאין ביניהן חוט מקשר. החזרת שיקים על ידי הבנק בעבר היא כשלעצה יכולה לסתור את טענת הלקוח, כי נוצר חוזה חדש בין הצדדים. העובדה, כי בעל החשבון "נזכר" רק לאחר קבלת הודעת ההגבלה להעלות את הטענה, שמסגרת האשראי שונתה, עלולה להיות לו לרועץ בהוכחת טענתו... שיקולי הבנק לאפשר חריגה ממסגרת האשראי הם שיקולים עסקיים טהורים, שבבסיסם היחסים עם הלקוח הספציפי... זכותו של לקוח, הפועל בחריגה ממסגרת האשראי המאושרת, נופלת מזכותו החוזית על פי הסכם המסגרת להקצאת אשראי. העובדה, שהבנק הסכים בעבר לסטייה מעבר לאשראי המאושר, אינה מלמדת, כשלעצמה, על חובה להמשיך לעשות כן בעתיד ולתמיד. אין בה, כשלעצמה, כדי לשמש בסיס לקיומו של יסוד סביר להניח שהייתה חובה על הבנק לפרוע שיקים, גם כאשר יש חריגה ממסגרת האשראי" (ההדגשה שלי ר.א).

כלומר, להוכחת שינוי של הסכם האשראי שבכתב (הסכם שבמקרה דנן אין חולק כי עמד על סך של 250,000 ש"ח בלבד ובמועד הצגת השיקים חרגה המבקשת מאשראי זה), נדרש דפוס התנהגות מתמשך בין הבנק ללקוח להבדיל מהתנהגויות אקראיות. עוד נקבע במאמר זה כי:

" החזרת שיקים על ידי הבנק בעבר היא כשלעצמה יכולה לסתור את טענת הלקוח כי נוצר חוזה חדש בין הצדדים... שיקולי הבנק לאפשר חריגה ממסגרת האשראי הם שיקולים עסקיים, טהורים, שבבסיסם היחסים עם הלקוח הספציפי... העובדה, שהבנק הסכים בעבר לסטייה מעבר לאשראי המאושר אינה מלמדת, כשלעצמה, על חובה להמשיך לעשות כן בעתיד ולתמיד. אין בה, כשלעצמה, כדי לשמש בסיס לקיומו של יסוד סביר להניח, שהיתה חובה על הבנק לפרוע שיקים, גם כאשר יש חריגה ממסגרת האשראי" (ההדגשה שלי ר.א).

כן ראה רע"א 10683/07 מטאינס מיכאל חברה לבניין ועבודות אבן בע"מ נ. בנק דיסקונט לישראל בע"מ.

4.         במקרה דנן, המקרים בהם כובדו המחאותיה של המבקשת בעבר, אינם מעידים על דפוס התנהגות מתמשך, או על יסוד סביר להניח כי תתאפשר למבקשת חריגה ממסגרת האשראי גם אם לא תאושר לה הלוואת גישור. במקרה זה הודתה המבקשת כי המשיב סירב לבקשתה לקבלת הלוואה. כפי שיפורט להלן, עיון במקרים אליהם הפנתה המבקשת, מעלה כי המדובר במקרים בהם כובדו המחאותיה כנגד הלוואות גישור שהסכים המשיב להעמיד למבקשת, או במספר מצומצם של מקרים כנגד הפקדת סכומי כסף במזומן בסמוך. במקרה דנן, המבקשת עצמה מודה כי המשיב סרב להעמיד לרשותה הלוואה בסכום של 600,000 ש"ח וכי כבר שבועיים לפני 16.1.11, במסגרת פגישה אצל מנהל הסניף, הודע למבקשת כי המשיב אינו מסכים לתת את ההלוואה וראה בעניין זה בפרוטוקול עמ' 2 שורות 1-11. (התאריך המופיע בשורה 1 "16.4.11" הינו טעות בהדפסה ומובן כי היה צריך להיות 16.1.11).

זאת ועוד, המשיב התרה במבקשת מפורשות בדבר החלת ההגבלות כבר ביום 15.12.10 ולמרות זאת המשיכה המבקשת להציג לפירעון שיקים ללא כיסוי. יצוין, כי גם בשיקים שחזרו עובר למשלוח ההתראה והחל מ- 1.10.10 יש משום התראות נקודתיות למבקשת ומהם יכלה המבקשת להסיק, כי אין כל בסיס להנחה הנטענת על ידה כאילו, בכל מקרה, יסכים המבקש לאשר שיקים בחריגה ממסגרת האשראי. המבקשת אף הודתה כאמור, כי בקשתה להלוואה סורבה.

לאור האמור, לא מצאתי יסוד לטענתה של המבקשת, כאילו היה לה יסוד סביר להניח שלמרות החריגה הגבוהה, יכבדו השיקים.

יודגש, כי בניגוד למקרים אליהם הפנתה המבקשת, הרי במקרים נשוא השיקים בגינם הוחלה ההגבלה, לא נראים בתדפיסי  הבנק, הפקדות או הלוואת שאושרו לכיסוי החריגה הגבוהה, בסמוך למועד הצגת השיקים. בעניין זה ראה גם טענת המבקשת עצמה לעניין הסכמה כי שיקים לא יסורבו בתנאי שתפקיד בו ביום את ההפרש בין החריגה לאשראי המאושר, או תקבל מהמשיב הלוואה בהיקף החריגה הנדרש. במקרים נשוא ההגבלה לא אושרה הלוואה וכן לא נראות הפקדות כאמור.